רקע להקמת המכללה

מדינת ישראל נמצאת מאז הקמתה, בבעיית זהות מובנית. מחד, התנועה הציונית פעלה למימוש ערכים בעלי זהות לאומית ויהודית כמו: ריבונות, כיבוש הארץ, מדינה יהודית ועוד. מאידך, גורם משמעותי בבסיס הכוח המניע של התנועה היה הרצון ל"נורמליזציה" של העם היהודי, לטשטוש הייחוד שלו, ולהפיכתו לעם ככל העמים. לשם נורמליזציה זו אימצה מדינת ישראל מערכת ערכים, המקעקעים את זהותה כמדינה יהודית.

המשבר הנובע מבעיית זהות זו מחריף משנה לשנה. החברה בישראל נמצאת בתהליך התפוררות לאומי וחברתי, ערכים פוסט-מודרניים ופוסט-ציוניים מכתיבים סדר יום מדיני וציבורי חדש ומניעים תהליכי התפוררות של הסולידאריות היהודית, התרחקות מערכי המורשת היהודית, התנכרות לארץ ישראל ולערכי ההתיישבות, ירידה בגיוס לצה"ל, שחיתות שלטונית גואה וסכנות ביטחוניות קיומיות.

השתלטות זו על התודעה והתרבות הישראלית, החלה באקדמיה והתפשטה לכל המערכות הציבוריות בישראל: משפט, תקשורת, ממשל, כלכלה וביטחון, כאשר המנהיגים והפקידים בכל המערכות מישרים קו עם מערכת הערכים השלטת. כך נקבע סדר היום הלאומי על ידי קבוצת מיעוט, הכופה בדורסנות את ערכיה על הרוב היהודי במדינת ישראל, ומדרדרת את מצבה המדיני והבטחוני של ישראל תוך סיכון קיומה הממשי של ישראל ואופיה כמדינה יהודית.

בהעדרה של אליטה יהודית לאומית מגובשת, צעירים רבים בעלי זיקה יהודית וציונית מפותחת הלומדים באקדמיה הישראלית, נותרים בחוסר אונים מול המערכת, ומקבלים על עצמם בלית ברירה את גבולות התודעה התרבותית השלטת בפקולטות בישראל. עקב העדר ידע וכלים, אין בכוחם של צעירים אלו לקרוא תיגר על מערכת הערכים הקיימת. אלו הממשיכים לשרות הציבורי בישראל, מטמיעים בקלות מערכת זו אל תוכם. אחרים מתייאשים, מוותרים על ההשפעה הציבורית ופונים למגזר הפרטי.

יצירת מערכת ערכים יהודית, שינוי השיח הציבורי ובניית מנהיגות בעלת תשתית אידיאית-יהודית, הינם איפוא, הכרחיים על מנת להבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל.